מהי סרבנות אכילה התנהגותית
אברסיה (סלידה) היא הימנעות ממעשה או ממצב מכיוון שהוא מקושר ל"גירוי" לא נעים, מלחיץ או כואב (במקרה הזה, ההאכלה). סלידת האכלה מתייחסת למצב בו תינוק,המסוגל פיזית לאכול (מבקבוק או משד) מגלה סירוב חלקי או מלא למזון. תינוקות יכולים לפתח סלידה מהנקה, מזון מבקבוק ו / או מזון מוצק.
סלידה כוללת תגובה מותנית. בתחילה, ההתנהגות המסובכת או המצוקה של התינוק מתרחשת כתגובה ישירה ל"גירוי" (הדבר או המצב הגורם לחווית ההאכלה להיות לא נעימה, מלחיצה או כואבת). עם זאת, לאחר חשיפה חוזרת לומד התינוק לשייך את פעולת האכילה לגירוי ואז עשוי להתחיל לסרב לאכול לפני שהגירוי מתרחש. יוצר סיטואציה מייאשת עבור הורים המבולבלים שלא מבינים למה התינוק.ת פתאום מסרבים לאכול ומצד שני נתקלים בחוסר יכולת של אנשי מקצוע מתחום הבריאות לזהות במדויק את הבעייה.
חוסר היכולת שלנו בתור ההורים לזהות את שתגובת התינוק היא רתיעה מהאכילה יוצרת חיזוק של ההתניה והחוויה השלילית וכך התינוק רק אוכל פחות, דוחה את הבקבוק או השד יותר ומלחיץ את ההורה יותר שרק מנסה להציע יותר האכלות לעיתים יותר תכופות, מעשה שרק... מחמיר את המצב.
התוצאה היא שהתנהגות האכילה יכולים להימשך שבועות, חודשים או שנים.
- במקרה הטוב זה אולי יפתר לבד (נדיר)
- במקרה הרע זה יהפוך לילד בררן
- במקרה הקשה זה יהפוך להפרעת האכילה
- בבמקרה הקשה ביותר זה ייגמר בהזדקקות לצינור האכלה או פגיעות פיזיולוגיות והתפתחותיות בגלל מחסור בויטמינים.
הדבר הראשון והכי חשוב שצריך לעשות זה להפסיק ללחוץ על התינוק.ת לאכול. התפקיד שלנו זה להציע להם ההאכלה כאשר הם מראים סימני רעב. התפקיד שלהם זה להחליט האם הם מקבלים את ההצעה שלנו להאכלה, ואם קיבלו את ההצעה, להחליט כמה מזון הם מעוניינים לאכול
מדוע חשוב לאבחן ולטפל כמה שיותר מהר כאשר יש חשד שהתפתחה סרבנות אכילה התנהגותית?
התפתחות של סרבנות אכילה התנהגותית אצל תינוקות, משפיעה לא רק עליהם, אלא גם עלינו ההורים ובהרבה מקרים, גם על מערכת היחסים בינם לבינינו.
- סרבנות לא מטופלת מחמירה ככל שחולף הזמן
כאשר תינוקות מסרבים לאכול או מפחיתים כמויות בצורה משמעותית נוצרים מתחים ולחצים אצל ההורים, שדואגים שהמצב יגרום לפגיעה בהתפתחות בעקבות חוסרים תזונתיים ואי עלייה במשקל. מערכת היחסים של התינוקות עם מזון (בקבוק, שד ו/או מוצקים) הופכת להיות חוויה שלילית במקום חיובית מה שרק מוביל להחמרה בסרבנות וירידה נוספת בכמויות. הדאגה שלנו ההורים רק מחריפה עם הזמן (בעקבות סירובים לאכילה אשר קורים לעיתים יותר קרובות, או אפילו בכל האכלה ובירידה בכמויות או במגוון שהם מוכנים לאכול) מה שגורם לנו להפעיל עליהם יותר לחץ או להיות יותר יצירתיים ולפתח הסחות דעת חדשות על מנת שיאכלו. התוצאה היא תמיד ההיפך.
-ייתכנו השלכות לטווח ארוך
נדיר שסרבנות אכילה התנהגותית שלא מטופלת תחלוף מעצמה. כאשר אין טיפול מערכת היחסים של התינוקות עם אוכל היא שלילית ולכן התוצאה יכולה להיות בררנות אכילה, הפרעות אכילה יותר קשות בגיל מאוחר יותר, ובמקרים הקשים הזדקקות להזנה אנטרלית (זונדה) או פגיעה בהתפתחות בגלל חוסרים תזונתיים.
- יידרש טיפול יותר ממושך
ככל שהתינוקות גדלים, מתפתחים ונהיים יותר מודעים לסביבתם, כך גם סרבנות אכילה שאינה מטופלת לא רק תחריף אלא גם תדרוש טיפול יותר ממושך על מנת לפתור את המצב. אם כשהמצב עוד יחסית ”קל“ הטיפול בתינוקות ובנו ההורים יהיה קצר, ההיפך הוא הנכון ככל שהם גדלים.
- חוויית ההורות נפגעת
חוויית אכילה שלילית אצל התינוקות שמתבטאת בסימני הסרבנות השונים, משפיעה לרעה על מערכת היחסים בין ההורים לתינוקות. ההורים לא יכולים פשוט ”להנות“ מהתינוקות ומחוויית ההורות ומוצאים את עצמם בלופ אינסופי של דאגה סביב האוכל. הורים שהתינוקות שלהם סובלים מסרבנות אכילה התנהגותית נמצאים במצב של חרדה תמידית - לפני האוכל (האם יסכימו לאכול?), בזמן האוכל (כמה יאכלו?) ולאחריו (לא אכלו ”מספיק“). האכלת תינוקות לא אמורה להיות אירוע מתוח או מלחיץ עבור אף אחד מהצדדים אבל היא הופכת להיות כזאת כאשר אין טיפול.
באיזו דרך טיפולית שתבחרו, העיקר שתטפלו!